עד תחילת המאה ה-20 היו מנותקים כמעט לחלוטין משאר קיבוצי היהודים, ואז "גילה" אותם ז'ק פייטלוביץ' (1881-1955), חוקר יהודי-צרפתי שביקר באתיופיה פעמים אחדות. ביוזמתו הוקמו ועדות למען ה'פלאשים', אשר הקימו בתי ספר ניידים ותמכו בצעירים אתיופים יהודיים בלימודיהם באירופה ובישראל. התלמוד והספרות שאחריו לא היו ידועים ליהודי אתיופיה, התנ"ך היה ידוע להם רק בתרגומו לגעז, ולוח השנה הדתי שלהם שונה מזה של שאר היהודים. מצוות רבות אינן ידועות להם, בהן הנחת תפילין. 

ב-1985 ערכה ממשלת ישראל מבצע להעלאת יהודי אתיופיה לארץ – "מבצע משה". המבצע התנהל בחשאי בשל עוינות ממשלת אתיופיה, ובמסגרתו הגיעו לישראל אלפי יהודים. הרבנות בארץ לא קיבלה את יהדותם של הפלאשים, ותבעה תחילה שכל העולים יעברו גיור לחומרה. לאחר מאבק של העולים, הוחלט לאפשר להם רק לטבול במקווה. אולם עולי אתיופיה התנגדו בתוקף גם לטקס זה. בהסכמת שני הצדדים הוחלט להקים ועדות כדי לבדוק כל מקרה לגופו. 

מבצע העלאה נוסף התקיים בקיץ 1991, בימי שלטונו האחרונים של מנגיסטו. בתוך 36 שעות הועלו ארצה 14,000 יהודים אתיופים במסגרת "מבצע שלמה". את המבצע ערך צה"ל. הוא יצא לפועל בזכות לחציו של נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש, והכספים שהופקדו בבנקים אמריקניים לזכות שליט אתיופיה, מנגיסטו. המבצע עורר התפעלות וקורת רוח בארץ ובעולם, אך העולים ניצבו בפני בעיות קשות של שיכון, תעסוקה והסתגלות חברתית. 
 

*מתוך: תולדות קהילת יהודי אתיופיה